אירמה הסטודנטית נראית זוועה, אבל לפחות יש לה מטרות. למשל המרצה שלה, הו כן, הוא היה חתיכת מטרה מהלכת. אפשר לומר על אירמה הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר שהיא לא בחורה של אתגרים. היא רצתה את המרצה ולא היה לה שום סיכוי להשיג אותו בעזרת העבודות הבינוניות שהגישה. אירמה לא מהסוג המבריק. אז היא השיגה אותו בעזרת הישבן שלה, הישבן הנהדר שלה. מזל שהמרצה אוהב ישבנים גדולים ובולטים שאפשר לתפוס ולצבוט אותם. המרצה הגאון של אירמה. מתנת האל לאנושות. מתנת האל לאינטיליגציה. לבחור יש הכל, גם מוח וגם גוף מוצק. שמונים וחמישה קילו של יהירות מוצדקת. המילים שהמרצה בוחר מאד מורכבות. שקט שיהיה פה כשהמרצה מדבר! אירמה הסטודנטית צריכה להיות דרוכה בשביל שתוכל לקלוט את רסיסי הידע הנשגב שהמרצה פולט לכיוונה. הוא יכול להתחיל עם הגאונות שלו בפתאומיות, או לזרוק איקס ווי זד באגביות. שימי לב אירמה! הנה זה בא! מטר של מילים עומד להסתער עליך, מבול של רעיונות עילאיים! אירמה שכבה תחת המרצה כמו פסל כשהברד ניטח עליה בכוח. היא אפילו לא הנהנה, כי היא לא הצליחה לרדת לסוף דעתו של הגאון. היא צריכה להודות לאל הטוב שנתן לה לשכב איתו, שנתן לה להגיע לקו הסיום ולחטוף את הגביע. רק האל הטוב יכול לתת ככה אגוזים למי שאין שיניים. כמה מטפוריים החיים, המזל האיר עליה בל"ג בעומר. אם המזל מאיר, אז הוא עושה את זה בגדול. מדורות הבהבו מהחלון של המרצה. ריח עשן מילא את הדירה שלו, ואירמה התעטפה בשמיכה שלו כמו נתח רוסטביף מעושן. אירמה כבשה את המטרה, אירמה יכולה ללכת.
"אני רוצה שתערוך סיפור שכתבתי" היתה כותרת המייל ששלחה למרצה בחופשת הסמסטר. לסטודנטית יש חלומות בשמיים, אבל הרגליים שלה בקושי נגררות על הקרקע. המרצה הגאון קוסם של מילים והקהל המהופנט רוצה לקחת את הקסם הביתה. אירמה רוצה לשלוח סיפור שכתבה לתחרות שמתקיימת בעיתון גדול. העיתון הגדול ביותר במדינה. גם בראש העיתון יושב גאון שיודע שרק מעטים, כמוהו, יפסעו מעבר לשער התהילה, כל השאר יכולים ליהנות מהאבק, שהוא כמו הדבר האמיתי, רק במנות קטנות. אירמה מתכננת להתפרץ אל תוך השער מבלי להבין שום דבר מהחיים שלה, בשביל להבין משהו, יש לה את המרצה. לא רק שהיא שכבה איתו, עכשיו היא גם דורשת לינוק מהגאונות שלו! שכבתָּ? שילמתָּ. אין מתנות בחינם. אירמה מכריזה שהיא מוכנה להשלים עם העובדות. והעובדות יבשות כמו מדבר, כמו קרשים אחרי שרפה, אודים מפויחים, שחורים כמו הלילה. אירמה חוזרת ואומרת, מה שהיה ביני לבינו היה ונגמר. עוד לפני ההתנעה.
המרצה יושב מול המחשב כשמולו המסך והמילים
אני רוצה שתערוך סיפור שכתבתי
המרצה נרגש. זאוס שנישא על גבי האולימפוס, מוקף בגתה ובשילר, מחכה לסיפור שיופיע בתיבת המייל שלו בזקפה קשה. המחשב מאיר את הפנים של המרצה המחונן באור לבן וכחול. הוא כמו מלאך, המשקפיים שלו משקפות את העולם וכרגע הן מכפילות את המסך והוא כולו ציפייה וזקפה. המרצה שולח יד אל המכנסיים וחושב על הסטודנטית שחדרה אל היכל הקודש, התהלכה עירומה ופתחה את המקרר שלו. אירמה שלחה למרצה את הסיפור בגלל שהיא פוחדת משגיאות כתיב. שום דבר לא יעצור את רודפת הבצע! אירמה רוצה לזכות בתחרות ובעוד הרבה דברים. יש לה רשימה ארוכה של יעדים והיא מאמינה שזכותה לדרוש את כולם. האמת היא שלאירמה אין זכויות מי יודע מה. מישהו צריך להגיד לאירמה לקצץ את הרשימה. מישהו צריך להעמיד מולה מראה ולהגיד לה: ככה נראית בינוניות, ככה נראה עתיד אפור שיילך וירקב תחת מטרות של אחרים, מטרות של בעל שברוך השם יהיה בעתיד ומטרות של ילדים, שטפו טפו טפו, תזכי לבנים זכרים. הסטודנטית לא מטומטמת, היא יודעת שלא זורם לה דם כחול בורידים, היא גם מנחשת שהיא לא ממש חכמה. זה מבלבל, כי יש לה ישבן ענק שהרבה פעמים מנצח את הראש וקשה לדעת בזכות מי היא מצליחה להתקדם בחיים. אירמה מאמינה שהיא לא חמדנית, שהיא בסך הכל רוצה להיות סופרת. המרצה פותח את הקובץ המצורף, הזקפה שלו מונחת בכף ידו. הוא לוחץ 'הדפס' והדפים נפלטים מתוך המכונה. אף על פי שהמרצה העסוק קצר רוח, הוא לא יגע בסיפור עד שההדפסה תסתיים. הוא מתבונן בדפים ההפוכים מתוך משמעת עצמית, הוא אינו ככל הבהמות, אלא נשלט על ידי כוחות נשגבים וטהורים. ובכל זאת. ככל שהניירות מתקדמים ונערמים, קצב ידו מתגבר. בושה. מהר להכניס את האיבר חזרה אל התחתונים! כמה משפיל. קהל של מעריצים נושאים אליו עיניים, אנשי אקדמיה שלא הגיעו להישגים ולא יגיעו לשום דבר, מצפים שלפחות בן הטיפוחים המחונן שלהם ימשיך את דרכם חסרת המוצא. המעריצים עוטפים את המרצה כמו טבעת חנק, הם רוצים לגעת בנס, תמיד כמעט, אבל אף פעם לא ממש. המרצה לא אוהב שנוגעים בו, עליו להשאר נקי, מטוהר. לא לערבב שבת בחול. בואו נשים דברים על דיוקם: המרצה הוא שבת, אירמה הסטודנטית היא חול. איך קרה שאירמה חדרה אליו והוא חדר אל אירמה והכל התערבב כמו עיסת בוץ טובענית? ולכמה רגעים מעטים הוא התלכלך ביצריות בהמית ואירמה נהנתה ממזון האלים? ועכשיו הסיפור הזה. זה הזמן להחזיר עטרה ליושנה. זה הזמן לקרוא את הסיפור העלוב ולקבור כל שאיפה ילדותית של אלו שלא ניחנו במתנת השלמות. זה עצוב, להיות אדם חסר משמעות בעולם. ויש כאלו כל כך הרבה! הם מסתובבים במסדרונות האוניברסיטה וטועים לחשוב שיש להם ייחוד, שיש להם ייעוד. הו! כמה מתסכל להתבונן עלינו מלמעלה! אילו המרצה שלנו היה יכול לפקוח את עינינו ולהעיר אותנו מחלומות הגדלות שלנו, מתרדמת החיים הריקניים שלנו! ארבעה דפים כתובים בצפיפות ילדותית. כתיבה בלי מנוחה. אירמה מכבה את המחשב והולכת אל המיטה. המחשבות של אירמה, תמונות קומיקס חביבות ומתוקות. הנה אירמה מכניסה את הדפים אל מעטפה גדולה וחומה, היא משלשלת אותה אל תוך חריץ בתיבת דואר אדומה והופה, הן מתעופפות למערכת העיתון. כל כך פשוטות המחשבות של אירמה. כל כך נעימות ושקטות, עד שהיא נרדמת ברגע אחד כמו תינוק שבע. כמו גופה שבוהה במוות שלה. המרצה נע בחוסר נוחות תחת הזקפה. בינתיים הוא קורא את הפסקה הראשונה. הוא מסיים ולא זוכר מילה ממה שקרא. המרצה אדם יסודי, עליו לחזור אל ההתחלה ולהבריג את המשפטים בכוח אל תוך הראש שלו. אחר כך עליו לחבר את ההתחלה עם הפסקה השנייה ולהבין את הקשר בין השניים. המרצה שוב מסיים את הפסקה, הוא חוזר וקורא ושוב חוזר וקורא. אבל המילים לא נדבקות אחת אל השנייה. הדפים מוצפים בסימנים כמורים וקעורים, כמו גוף ערום שרוכן אל מדפי מקרר. המרצה מוריד את משקפיו ומעסה את הנקודה הלוחצת בין עיניו לאפו. כבר מאוחר. מאחורי סיפור הבוסר האומלל מסתתר דוח שמסכם את תוצאות הניסוי שלו. המרצה לא רק סופח ידע, הוא גם פולט אותו החוצה. הוא חוקר שמעיז להרחיק לכת בשאלות אמיצות. כמה ששאלות המחקר שלו מהפכניות! לא נראתה נועזות כזו באוניברסיטה מאז פרס הנובל האחרון. בהתאם לכך המרצה גם נועז ביחס לחולדות המעבדה שלו. אם יזיז את הסיפור המיותר של הסטודנטית המיותרת ימינה, תתגלה חולדה פורצת דרך, חבושה בקסדה לבנה. החולדה הלוחמת. הקסדה מוליכה זרמים חשמליים בתדירויות שונות ובעוצמות שונות, אפשר להירגע, הסוף ידוע מראש, החולדה תמות. או מבדידות, או מיאוש או מחוסר אונים. כעת צריך לבדוק ממה בדיוק. רק קודם צריך לסיים עם הסיפור של אירמה, הסיפור המביך של אירמה, באמצע הלילה החולדתי הזה. המרצה חוזר ומרכיב את משקפיו וקורא. הוא מנער את תווי גופה המגושמים מראשו, אבל עדיין, הזקפה תופחת במלוא המרץ. נו באמת! למה שמצטיין הדיקן, שרגיל לקרוא טקסטים בינוניים של בחורות זניחות, יתייחס אל אירמה באופן שונה? זה בכלל נס שהוא זוכר את השם שלה! המרצה מסתיר את השם של הסטודנטית מהכותרת בעזרת אגודלו וממשיך לקרוא. כך ראוי להתייחס אל המעמד, מרצה שקורא עבודת סמינריון בעילום שם. סמינריון מסורבל, מגושם. ויפה. האיבר הבוגדני מתיישר ומתמתח אל מול תיאורי הנוף. הבית הקר בפולין. הילדה השמנמנה שאף אחד לא רוצה לשחק איתה. מי ירצה לשחק עם אירמה הגסה והמגושמת? עווית של געגוע תוקפת בצלעות המרצה, הוא אפילו לא יודע אל מה. הוא קורא ומאמין. לכל מה שאירמה כותבת הוא מאמין. היא מחייכת אליו, הוא חושב. היא מטה את ראשה הצידה, השיער הארוך שלה נשמט באוויר ומתנדנד. המרצה תופס קצוות שיער ומושך את ראשה לאחור, לא, הוא מחבק אותה. מזדקף וכורך את זרועותיו בכוח סביב הירכיים שלה. הוא שם את ראשו בין שדיה העצומים, פותח את פיו וקולות שחיטה מבוהלים יוצאים ממנו. הדף האחרון מוכתם. המרצה שולף נייר טישו שמונח על שולחן הכתיבה ומנגב את עצמו.
בבוקר, מול המחשב, אירמה בודקת ומוצאת שהמרצה שלח לה חזרה מייל. איזו שמחה! יש בנו ציפייה לגדולות ולנצורות, יש בנו תקווה, אירמה תהיה סופרת גדולה! ומי אם לא המרצה הנשגב יעניק לה את דחיפת האלים. אנו רוצים לראות את איכרוס מתרומם מהמבוך ונוגע בשמש. אירמה, לעומת זאת, דורכת על הציפיות שלה ומועכת אותן בכוח. היא פותחת את המייל והציפיות, שכבר מפוררות לחלוטין תחת הסוליות שלה, מקבלות את מה שמגיע להן.
"סיפור בינוני אך כתוב היטב, העריכה היא לשונית ולא מתערבת בתכנים. התיקונים בגוף הטקסט. שלום ויום טוב."
המרצה הגאון, קצר וקורקטי. זה סופו של כל בלון. זה מה יש אירמה. היה נעים להכיר אירמה. סוף.
אירמה שואפת
12/07/2010 על-ידי einataloni
'סיפור טוב אך כתוב היטב' (טוב, זו פראפרזה מתבקשת, לא?)
את באמת כותבת יפה
ומברוק על הבית הוירטואלי החדש!
ברוך הנמצא!
צחקתי, איזו זריקה של אירמה. הכתיבה שלך זולגת מהדף החוצה
תודה כרמית:)
מצחיק וגם עצוב.
בהצלחה באתר העצמאי
סיפור מאד ממוקד
מסקנה לילדים: אין ארוחות חינם
יצא המרצה מהשק.
יפה כתבת!
משעשע. סוף טוב הכל טוב.
בהצלחה