הָיוּ שכובים דרוכים עַל הֶחָצָץ
הָרַךְ, מִצְטוֹפְפִים זֶה בְּזֶה, מְכַוְּנִים רוֹבֶה
פְּלַסְטִיק אֵל הָאֹפֶק.
שָׁנִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בְּשַׁיָּרָה מתוחה, מוּכָנִים
בְּכָל עֵת לִקְפֹּץ לַצְּדָדִים
בא"ש לַיְלָה הולל.
עַד שֶׁהִגַּעַתְּ
וְהֵעַזְתְּ לְהַכְנִיס פָּחַד
לְמִשְׂחָק.
עינת השיר מעולה. מינימליזם מאד מציאותי וחי.
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/10/3110-2110.html
אסתי.
הרגשה ישנה ומוכרת. נהניתי מכל מילה מנוקדת. תודה, עומר