אני לא יודעת מה קורה לי פתאום, היא אמרה. זה קורה ואני משתגעת, באמת שאני לא רוצה שזה יקרה. כשזה קורה רע לי ואז אני עושה לך רע. אני מרגישה איך אני עושה לך רע.
אני לא בן אדם נבזי, אתה מבין? אתה חושב שאני לא יודעת שזה לא נורמלי? לשגע אותך כל הזמן? אבל מה אני יכולה לעשות כשמתחילות לי כל המחשבות האלו, אני לא מצליחה לעצור אותן.
ואז היא בכתה ואני ירדתי למטה לבית הקפה לקרוא עיתון.
הייתה כתבה יפה על ה"הוראס" שניצחו למרות כל התחזיות השחורות. הם שחקנים טובים שעובדים קשה ועדיין לא מכרו את נשמתם לשטן ההימורים או התקשורת, והכתב, קשיש שאני מכיר טוב מאיזו סאגה מלחמתית קדומה, מחבב אותם, כותב על התמימות שלהם. גם עליי זה משפיע, בחיי שאני לא רוצה להיות כאן כשהכסף יתחיל לנזול להם מהאוזניים.
אני מתעייף מהם בעמוד השני, האשה הארורה הזאת. זאת הפעם האחרונה שאני הולך אחרי נשים יפות כל כך. יש לה עיניים כחולות שמאדימות כשהיא בוכה וזה עושה אותה קדושה ואתה רוצה שהכל ילך לעזאזל ורק לשתות את הקפה שלך ולכתוב.
היו לנו זמנים טובים, גם אז היא הייתה מאד יפה, אבל זה לא הפריע לה לבוא איתי להמר. הייתה נוסעת איתי באוטו המעופש ואומרת
זה נהדר ככה, אני כל כך אוהבת להסתכל על המשחקים איתך, אני לא מבינה בזה כלום, אבל מרגישה נהדר.
והיה לי שקט, יכולתי לעשות כסף כמו שאני אוהב והאשה שלי הייתה שמחה ויפה והשילוב הזה היה כמו נס בעיניי.
הייתי מביא אותה איתי לחור המעושן בקצה העיר, איפה שהשמן מכר נקניקיות חריפות ויכולת לקנות בירה אחת ולמלא אותה מהחבית כשהיא נגמרת. והיא הייתה שותה וממלאת את הקנקן עוד ועוד ומסתכלת על התוצאות ומחייכת גם כשכל הכסף הלך קיבינימט.
עכשיו המלצר מגיע עם כוס קוניאק, הוא מכיר את הסיפור. הוא יודע את השם שלי ומה אני מזמין, לא שואל שאלות והולך בשקט בשביל לא להפריע לכתיבה. עכשיו הוא מביא קוניאק עוד לפני שהשמש ירדה וזה אומר שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
היא מסתובבת עכשיו ברחובות, להבין מה אני מרגישה, היא אומרת. להבין מה היא מרגישה עם ההוא או ההוא, איתי ובלעדי, מאחורה או מקדימה, זה ממש לא אכפת, שתבדוק את זה מכל הכיוונים, כל מה שאני רוצה זה לקרוא את הכתבה על ההוראס,
הם היו כל כך טובים העונה, בחיי שלא הייתי רוצה שזה יגמר.
כתיבת תגובה